מתנדבים להציל חיים 

  מתנדבים לחיים

הכול החל ביום רביעי אחה"צ עוד יום לחוץ ועמוס בטיולים (חופשת חנוכה ) קצת לפני השעה חמש הטלפון צלצל  "אירוע נעדר צור קשר עם היומן לקבלת פרטים".

כשהתבררה התמונה מייד, עזבתי הכל והשארתי את הקבוצה שטיילה עימנו בסכר של בית זית  באותו הזמן עם המדריכים שלי ומייד טסתי חזרה למתחם טרקטורוני מוצא, שם התחלתי להתארגן עם ציוד הקפצתי מתנדבים טלפונית ובשעה שש וחצי לערך כבר היינו בשטח, התעדכנתי אצל חברי הכתומים (מתנדבי יחידת החילוץ גוש עציון ) בפרטים הכללים והתארגנו ליציאה לשטח.

תדרוך בחפ"ק חלוקת גזרות ומשימות ואז ישירות יחד עם יחידה מיוחדת של הצבא יצאנו לסריקה ראשונה יחד עם הכלבים  בכדי לזכות  את השטח ולאפשר לאזרחים הרבים שהגיעו לחיפושים להתחיל בסריקה הרגלית ( בדיעבד יתברר שהיינו לא יותר מ200 מטר מניצן אבל למזלנו הרע הרוח הייתה מאיתנו אליו ולא ההפך  ).

תוך כדי תנועה איטית במדרון התלול והחלקלק המסוק מזהה עצם חשוד ואני מוכוון לכיוונו, לצערי תוך זמן קצת שוללים זה לא ניצן .

עם סיום הסריקה אנו חוזרים לחפ"ק לקבל עוד משימה , הבלגאן מסביב עצום, כל כך הרבה אנשים ורכבים וכולם רוצים רק דבר אחד למצוא את ניצן וכמה שיותר מהר (יותר מ15 שנה אני מתעסק עם חילוצים אבל כמות עצומה של מחפשים ורכבים עוד לא ראיתי בשום ארוע  ).

הפעם הובלתי יחידה מיוחדת אחרת שהגיע עם אמצעים מיוחדים לתצפיות, פריסה מהירה בנקודות מפתח ותחילת סריקות ,אני מרים פצצות תאורה אבל הרוח חזקה מאוד עד שהם נפתחות הם כבר רחוקות מדיי .

אח"כ אנחנו יושבים יחדיו בתוך הרכב וסורקים את השטח מזהים נקודות חשודות ואני מכווין כוחות רגליים לעבר כל נקודה המתח גובר כשאנחנו מזהים דמות שנראת כמו משהו מכורבל על הקרקע המיקום קשה להגעה והכוח הכי קרוב מתקשה בתנועה ובמציאת הכיוון "בואו נעשה ניסיון מי שמולי שיעמוד וכל השאר שישבו" כך אני מזהה את המוביל ומכווין אותו ישירות לעבר הדמות " רד בטרסה תמשיך עוד ארבע שורות בתוך הכרם ואז מולך נמצאת הדמות "הם מתקרבים לאט לאט בחשכה המתח גובר ואז לפתע מזנק ממקומו צבי צעיר ונמלט על נפשו" , שולח לאוויר קללה עסיסית ומודיע בקשר על המשך סריקות.

עוברים עוד כמה נקודות חשודות ואז מתקבלת קריאה מאזור שורש שומעים בכי בוואדי, מייד אנחנו נוסעים מכיר את השטח טוב ומקצר בזריזות הקור מקפיא על הריינגר בלי החלונות ,מגיעים לוואדי מתחת לבית הקברות של שורש, המחפשים טוענים ששמעו בברור בכי של ילד אבל עם כל הרעש וההמולה מסביב אי אפשר לשמוע כלום קורא למסוק שיבדוק שוב אבל הוא לא מזהה לכן אני כלום מבקש מכולם להיות בשקט אין הענות צועק בקול "כולם לדומם ולסתום פיות !!!" עדיין רעש המסוק מפריע  "מסוק כאן ... האם מזהה משהוא ב... שלילי לא מזהה כלום" . "אם כך תתרחק בבקשה בכדי שנוכל לבדוק האם יש לנו בכי ",המסוק מתרחק לכיוון שער הגיא לבדוק דיווח של גברת שראתה את הילד בשולי כביש 1 , אחרי כמה דקות של שקט מתברר כי אין כל בכי באזור בכדי להיות בטוח, קידמתי צוות עם אמצעים מיוחדים לסריקה נוספת ואז מגיעה ההודעה בקשר "כאן מסוק, מזהה שני אנשים מחזיקים בילד" . צרחתי כמו משוגע" מצאו אותו מצאו אותו " והתחלתי לטפס חזרה לכיוון החפ"ק שם שלחו צוות  מהיס"מ שיסייע להם להוציא את הילד ולהביאו כמה שיותר מהר להוריו הדואגים .

מתחילים לשחרר כוחות אחרי הרבה שעות של חיפושים תוך כדי שומע באוזניה שהכוח חבר למחלצים אבל האזור בו נמצא הילד תלול וסבוך ואין אפשרות לרדת חזרה לכביש 1 ולכן צריך לטפס עד לראש ההר לשביל המשלטים מכיוון ששם ניתן להגיע אליהם עם רכב. מייד אני מתחיל לנסוע לכיוון יוצר קשר עם המסוק  לקבל הכוונה " ממסוק מזהה את האלומה שלי ?  אני כבר בדרך !!! צועק לתוך המיקרופון בשרוול "  מתחיל מרוץ נגד הזמן להגיע כמה שיותר קרוב וכמה שיותר מהר, אני טס בדרך לא דרך סלעים עצים את הכל עובר בקלילות, השביל נגמר אבל לא עוצרים ממשיכים עד שאני מזהה את  האלומה ממש מתחתי אני עוצר ומודיע שאני במקום .

ההמתנה הייתה אולי של  5 דקות אבל זה הרגיש כמו נצח, ראשוני הלוחמים יצאו מהסבך ואחריהם המחלץ נושא את ניצן על גבו בתוך תרמיל ריק שאלתרו ממנו מנשא גב .

מעמיס את הילד עם המחלצים ועוד מספר לוחמים על הריינגר ומתחיל לטפס חזרה בשביל התלול הריינגר לא עומד בעומס ונתקע "מצטער חברים מכאן אתם ממשיכים ברגל, כבר נמצא לכם טרמפ חזרה"

רק עכשיו אני רואה כמה השביל תלול ומלא בורות ושיפועי צד ( איזה דפוק אני איך ירדתי לכאן ולא שמתי לב ) עוצר ומעביר לוחם שעומד על הטמבון הקדמי כמשקולת בכדי שלא נתהפך מעביר להילוך כוח נועל דיפרנציאל ומשלב 4X4   לאט לאט אנחנו מתקדמים כשניצן יושב לידי עטוף ומוגן מהקור העז הנסיעה אמורה להיות קצרה משהו כמו 5 ק'מ אבל אנחנו נוסעים לאט בכדיי שניצן שלא ייבהל ושלא יקפא, "לעאזזל הנסיעה הזאת לא נגמרת " ,בדרך עוד חוסמים לנו את השביל חברה שבאו לחפש ועכשיו עושים קפה ( האמת שעבדו קשה מגיע להם ) אבל באותו הרגע אני צורח תזוזו תעופו תפנו כבר את השביל ( הם לא יודעים שניצן אצלי ולא ממהרים לזוז ) לבסוף השביל פנוי ואנחנו עושים תרגיל לתקשורת היה חשוב לנו שהמפגש יהיה קודם עם המשפחה ולבד בלי צלמים נסיעה קצרה נוספת ואנחנו במושב בית מאיר .

לראות את המבטים של ההורים היה שווה את הכל !!! השמחה ושיחרור  המתח העצום בו הם היו עשו את שלהם .

ההורים והמשפחה  מחבקים את ניצן בחום והרבה אהבה סבתא מוציאה במבה . כמה תמונות ואני ממשיך לדרכי חזרה לחפ"ק לראות מה עם כל החברה .

הפעם הצלחנו ומצאנו את ניצן אין הרגשה טובה מזו.

אנחנו אשר עושים ימים כלילות בהתנדבות בכל מזג אויר ותנאי שטח עם בחילוצים אם במרדפים ומארבים יכולים ללכת לישון בנחת הערב ידנו הייתה על העליונה .

זה המקום להודות לכלל הכוחות, היחידות המיוחדות ותחנות המשטרה – בית שמש והראל על שתמכו ונתנו לנו את הבמה לנהל ולהוציא לפועל מבצע חילוץ ענק ומוצלח זה,  יישר כוח חברים גאה בכם ולהיות חלק ממכם !!!

הכותב הוא פקד מיוחד גיל רפואה,  מפקד יחידת הטקרטורונים של תחנת בית שמש .